תראו איזה כוח יש לאמא: הרב יצחק הוטנר נחשב לאחד מגדולי הרבנים בארה"ב במאה ה-20. אביו היה סוחר עני, ויום אחד הוא הרשה לעצמו וקנה לאשתו שמלה חדשה. האם קראה לבנה ואמרה לו: "תראה איזו שמלה יפה! אבל לא אלבש אותה עדיין. אמור לי, איזו מסכת בגמרא אתה לומד עכשיו?" הבן ענה, והאם המשיכה לשאול: "ומתי אתה מסיים ללמוד אותה?". הילד יצחק ענה: בעוד כחודשיים.
"הפעם הראשונה שבה אלבש את השמלה החדשה תהיה כשאתה תסיים את המסכת. אתה תעשה לי כזו שמחה, שלכבודה אתלבש חגיגי". הבן סיפר שאהבת התורה של אימו עשתה עליו כזה רושם למשך שנים, שהוא תולה את כל הצלחתו בזכותה…

קשה לנו לקבל זאת אבל היו תרבויות "נאורות" שדגלו בהרג תינוקות בלתי רצויים. הנה למשל מכתב שכתב אזרח רומי בשם הילריון לאשתו ההרה אליס, מתאריך 17 ביוני, בערך בשנת 1 לספירה: "דעי שאני עדיין באלכסנדריה. ואל תדאגי אם כולם יחזרו ואני אשאר באלכסנדריה. אני מבקש ומתחנן בפנייך שתטפלי היטב בבננו התינוק, וברגע שאקבל תשלום אשלח לך אותו. אם תלדי ילד [לפני שאחזור הביתה], אם זה בן – השאירי אותו, אם זו בת – היפטרי ממנה…"

בעם ישראל לא רק שהדבר נאסר לחלוטין, אלא להיפך – הילדים נמצאים במקום הראשון. בתקופות שבהן כל העולם הסתובב אנלפבית, בעם ישראל ידעו כל הילדים לקרוא בתורה ולמדו חינוך חובה. אירועים רבים בלוח השנה נוצרו עבור הילדים – הבולט שבהם הוא כמובן ליל הסדר, שכל משחקי האפיקומן והשינויים מסדר היום הרגיל נועדו למשוך את תשומת ליבם כדי שיישארו ערים וישמעו את סיפור יציאת מצרים.

העובדה הזו יכולה להסביר מדוע נפתחות עשר המכות דווקא במכת דם וצפרדע? למה לא בערוב או בחושך? וזו בדיוק התשובה: היאור לא היה רק האליל של מצרים, הוא היה גם המקום שאליו השליכו המצרים את ילדינו. משה רבנו ניצל בנס, אבל חוץ ממנו מיליונים של ילדים טבעו שם ביאור. דם ילדים עבריים נשפך בשפע לתוך הנהר, ולכן המכה הראשונה פגעה קודם כל במקום שבו הטביעו לנו את הילדים.

מספרים על הבעל שם טוב שפעם מישהו רצה להיפגש איתו, הוא שאל אותו: אני רוצה לפגוש אותך ברגע מיוחד, תאמר לי מתי אתה בשיא הרוחניות שלך? הבעל שם טוב ענה לו: יש שני זמנים כאלה: או בזמן סעודה שלישית בשבת, שזה זמן מיוחד ורוחני מאוד; או בזמן שאני משחק עם הבת שלי…
בימים שבהם יש מי שחוטף ילדים קטנים ומשתמש בהם בתור קלף מיקוח, שהופך את ילדיו-שלו למגן אנושי ושולח אותם בזדון אל מותם – טוב להיזכר שאנחנו מעולם לא היינו, ולא נהיה כאלה.

שבת שלום
דרור יהב

הצטרפו לקבוצה שלי

 

Print Friendly, PDF & Email