פרשת ניצבים נקראת תמיד בשבת שלפני ראש השנה, בין היתר בגלל הפסוק הראשון שלה: "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוהיכם – ראשיכם, שבטיכם, זקניכם ושוטריכם, כל איש ישראל…"
ראש השנה נחשב ליום שבו דן אלוקים למשפט את כל העולם. אבל זהו משפט מיוחד במינו, מכיון שהוא לא מיועד לאדם כפרט. אנחנו ניצבים כולנו, בלי יוצא מן הכלל, כגוף אחד. מעניין שהנוסח של כל התפילות בסידור הוא תמיד בלשון רבים: ברכנו, רפאנו, מודים אנחנו לך. אפילו נוסח הוידוי נאמר ברבים: אשמנו, בגדנו, גזלנו… גם אם אני עצמי לא גזלתי, אני עדיין חלק מציבור שצריך לתקן את הנקודה הזו. זו גם האחריות שלי.
איש או אשה מישראל אף פעם לא עומדים לבד. אנחנו חלק מקולקטיב, כלל ישראל, שמורכב, כמו גוף אנושי, מאיברים שונים. הגוף חייב את כולם כדי לתפקד היטב, ואם אחד האיברים נפגע או מסרב למלא את תפקידו – הגוף כולו סובל. במדרש מסופר על ספינה ששטה בים, כשלפתע אחד הנוסעים התחיל לחפור בדופן הסירה. הנוסעים צעקו לו: "מה אתה עושה, כולנו נטבע!" והוא ענה "מה אתם רוצים, אני חופר רק בחלק שלי…".
אין לנו פריבילגיה לחפור רק בחלק שלנו, כי הספינה כולה תטבע. לכל מעשה שלי יש השלכה גם על הכלל. מכירים את אלה שמחנים רק לחמש דקות באמצע הכביש?… מצד אחד, כל עבירה או חטא מקלקלים לכולם, אך גם ההיפך נכון – כל מצווה או מעשה טוב מוסיפים אור לעולם כולו.
אנחנו מגיעים לראש השנה מחוברים יחד, באותה סירה – בין אם נרצה ובין אם לא. ובעזרת השם, בתשע"ט – ת'הא ש'נת ע'רבות ט'ובה.
שבת שלום, כתיבה וחתימה טובה!
אתם מוזמנים לשתף ! אנא ציינו הפנייה לאתר: pashut-yahadut.co.il
