מדי שנה בחודש אלול אני נזכר בציטוט מעניין מדברי ימי הכנסת.
בתחילת שנות ה-90' הוגשה שאילתא לשר המשטרה, מדוע הוא מאפשר כניסה חופשית של רבנים לבתי הכלא? הם הרי 'משפיעים לרעה' על האסירים…
מפכ"ל המשטרה דאז, אדם לא דתי, ענה בכנות: בעולם יש הרבה שיטות שיקום לאסירים. מרביתן זוכות להצלחה נמוכה יחסית, הטובות ביותר מגיעות במקרה הטוב ל-40% שיקום (פירושו של שיקום – שהאסיר המשוחרר לא חוזר לכלא תוך 3 שנים). אבל גילינו שיש שיטה אחת שעולה על כולן לאין ערוך: אסירים שהתקרבו ליהדות וחזרו בתשובה בכלא עברו את השיקום הטוב ביותר בעולם. מעל 90% שיקום. ידענו שמי שבאמת חזרו בתשובה (ולא רק שמו כיפה על הראש כדי לצאת ידי חובה) – יותר לא נראה אותם מסתובבים כאן, וגם לא בחוגי הפשע. האנשים האלה עברו תהליך נפשי עמוק שעובדות סוציאליות יכולות רק לחלום להשיג לרבע ממנו. וכל זה בלי שוטרים, בלי סוהרים, בלי עונשים, כמעט בלי תקציב. רק דרך שיעורים וספרים. אז אתם עדיין רוצים לדעת למה אני מאפשר לרבנים להיכנס?
תמיד התעניינתי במחקרים שמנסים להבין איך משפיעות אמונות, דתות ומנהגים על הפסיכולוגיה הקולקטיבית של בני האדם. אנחנו יודעים למשל שבסקנדינוויה משפיע המחסור בשעות שמש בחורף על דיכאון וריחוק חברתי, וסיפורי האחים גרים (המקוריים, לא המצונזרים) עודדו אלימות חברתית בגרמניה.
אבל איזו השפעה יש לתרבות שלמה שמדי שנה מטפחת רעיונות של תשובה, תיקון, סליחה, חזרה בתשובה, התחלה חדשה, מחילה? של אדם שעומד למשפט צדק מול בורא עולם, חוקר כליות ולב, ומבקש הזדמנות שניה?
לדעתי, הרעיון הזה שכל כך טבוע בנו כבר מהגן – שעומדת לבוא שנה חדשה שבה הכל פתוח ויכול להשתנות, שבה אנחנו נהיה אחרים, שבה נשוב אל השורש הטוב שלנו ונתקן את מה שקלקלנו – בוודאי שיש לו השפעה על האדם, שאי אפשר אפילו לדמיין.
בעברית כל הדברים הטובים האלה מצטמצמים למושג אחד – "תשובה", אשר מופיע לראשונה בפרשת השבוע: "ושבת עד ה' אלוהיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום, אתה ובניך, בכל לבבך ובכל נפשך".
תשובה אל עצמך, תשובה אל המקור הטהור והנקי שלך, תשובה אל מי שאתה באמת. כמו להיכנס פעם בשנה למכונת כביסה, לשים על תכנית 'הרתחה' ולצאת כמו חדש – לעם שלם.
נראה אותם חוקרים את זה…
שבת שלום!
להצטרפות לסוכרייה לשבת:https://chat.whatsapp.com/H4hGYrecFWn2xSpy6uznl1
