כמה מפתיע: המאמין הראשון – לא מאמין.
עד גיל תשעים ותשע קיבל אברהם אבינו כמה וכמה הבטחות שהארץ הזו תהיה לו ולזרעו עד עולם. אלא שהמציאות, מסתבר, מתנהלת אחרת – כי אין לו יורש. איזה יאוש! אפילו לבורא עולם קשה לשכנע אותו שהכל יסתדר. אברהם תפוס בקיבעון מחשבתי שמה שהיה הוא שיהיה. "אין סיכוי, זה לא ישתנה. ככה זה היה וכך זה יהיה, תאמין לי. אי אפשר אחרת. באמת, חבל…"
איך משכנעים בן אדם שהכל יכול להשתנות בין רגע, שה' יכול להגשים חלומות של מאה שנה כהרף עין? "וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר: הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים, אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם. וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ".
עוד הבטחה…
"ויוצא אותו החוצה". לאן יצא אברהם? חכמינו אומרים שה' הוציא אותו מ"אצטגנינות שלו", כלומר מהאמונה בכוכבים, באסטרולוגיה, במזלות, ב'הכל מכתוב', בגורל שנקבע כבר. ה' הראה לו את הכוכבים ואמר: עד עכשיו האמנת שאני קובע. מעכשיו תתחיל להאמין שרק אני קובע. כי "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים (תפילה)".
אברהם אברהם, אל תדאג. גם אם המציאות נראית הפוכה, גם אם הכל נוגד את ההגיון, תן חיוך! "לזרעך נתתי את הארץ הזו" – נתתי כבר…
שנזכה להאמין…
שבת שלום!
אתם מוזמנים לשתף ! אנא ציינו הפנייה לאתר: pashut-yahadut.co.il