מצוות ארבעת המינים היא ללא ספק אחת המצוות היותר משונות בתורה. אוחזים בארבעת המינים – לולב, אתרוג, הדס וערבה – ומנענעים לארבע רוחות השמיים. הגמרא מסבירה: "מוליך ומביא כדי לעצור רוחות רעות, מעלה ומוריד כדי לעצור טללים רעים". דהיינו, למצווה זו יש השפעה על השפע והברכה הגשמיים של השנה הבאה.
בתורת החסידות מסבירים שרוחות וטללים רעים הם גם המחשבות והאמונות השליליות שלנו. אלה שגורמות לנו לחשוב שאנחנו קטנים, חלשים, כנועים לגורל; שאפילו אחרי הטהרה שחווינו ביום הכיפורים אנחנו עדיין מאמינים שאין לנו שום סיכוי להשתנות, והכל יישאר כמו שהיה. נענועי הלולב, משולים לחרב שמניפים לאחר ניצחון בקרב, ומזכירים לנו שלמרות שהמחשבות הרעות מרגישות לנו אמיתיות, הן רק אשליה. כמו הולוגרמה שנראית מוחשית לגמרי על הקיר, כשבעצם אין שם שום דבר.
ב-1927 נאסר הרבי יוסף יצחק מלובביץ' (הריי"צ) על ידי הקומוניסטים בברית המועצות בעוון עבירות "אנטי-מהפכניות" של הפצת יהדות. הוא נלקח לחקירה בבית הכלא המפחיד ביותר בלנינגרד, 'שפולרקי', שרק אמירת שמו הפילה אימה על כל תושבי העיר… בזיכרונותיו סיפר הרבי שכשהביאו אותו לבית הסוהר, הכניסו אותו למסדרון ארוך וציוו עליו ללכת ישר עד שיגיע לחדר ושם יצטרך לענות על שאלון בכתב. המסדרון היה באורך של כמה עשרות מטרים, קירותיו שחורים ואפלים, ורק נר קטן מאיר אותו כל כמה מטרים. לאורכו עמדו עשרות חיילים מזוינים בכידון, חרב ביד אחת ורובה בשניה. הם היו גבוהים וחזקים, פניהם מטילי אימה, מדיהם אדומים ובוהקים.
המסדרון הזה נראה כמו הגיהנום. כל מי שהלך בו חש אימה נוראה, והרבי העיד על עצמו שגם הוא פחד מאוד. הוא צעד בחושך ובדממת המוות ושאל את עצמו: "לאן אני הולך? מה יהיה עלי?", ומחשבות מחלישות של חוסר ודאות נפלו עליו.
מרוב בלבול, הוא לא שם לב שבמקום להמשיך לעבר הדלת אליה פקדו עליו להיכנס, הוא פנה למסדרון סמוך. לתדהמתו, המסדרון הזה היה שונה מאוד: מואר, צבוע לבן, עם חלונות רבים ובלי שומרים, כשספסלים ארוכים עומדים לאורכו. הרבי התפלא על ההבדל הגדול שבין המסדרון הראשון לשני, אבל שמח מכך שאף אחד לא שואל אותו שאלות. פתאום הוא נזכר שטעה והיה אמור להיכנס אל הדלת ההיא, אבל אמר לעצמו שהכל בהשגחה פרטית. הוא המשיך ללכת במסדרון הלבן והתיישב לנוח על ספסל. לראשונה מאז שהגיע, יכול היה לסדר את מחשבותיו.
הוא התחיל לחשוב מה קורה בביתו: בוודאי עורכים כעת חיפוש בחדרו ומחרימים את כתבי היד היקרים שאסף, ומאיימים על בני ביתו ואולי גם אוסרים אותם יחד עם עוזריו. אבל אז לפתע הבזיקה מחשבה במוחו: הרי הכל מאת ה'! במקום הזה קל כל כך לשכוח זאת, אבל גם במקום הזה יש אלוקים. הוא מולך על עולמו גם במקום שבו שולטים רוע ואכזריות. הוא לקח לעצמו סיגריה והחליט החלטה אסטרטגית שתלווה אותו לכל אורך המאסר: "להיות עז ותקיף באמונה, ולא להתחשב בשום אופן עם מה שקורה סביבי! אלוקים הוא גדול, ולביטחון בו כוח אינסופי".
המחשבות האלה כל כך חיזקו אותו עד שהוא הודה בליבו לה' על שטעה בדרך והגיע למקום בו היה מסוגל ליישב את המחשבות ולהתחזק באמונה. בהחלטה אמיצה קם משם והלך לאן שהלך…
רבי יוסף יצחק סיפר שמרגע זה הוא התחיל לשים לב איך הקומוניסטים משקיעים מאמץ גדול בהפחדת האסירים. השומרים והחוקרים נקטו באמצעים קשים כי הם ידעו שמרגע שאדם נשבר ומאבד את אמונתו, אפשר לגרום לו לומר ולעשות את הדברים הנוראים ביותר. ואילו הוא, בגלל האמונה החזקה וההחלטה שהחליט לא להיכנע, קיבל מכולם יחס של כבוד והתפעלות עד לשחרורו המפתיע.
בחג הסוכות אנחנו יושבים בסוכה, "צילא דמהימנותא" (צל האמונה), מחוץ לשגרת החיים הרגילה. יש לנו הזדמנות 'להתיישב על ספסל' וליישב את המחשבות. להזכיר לעצמנו ש"אין עוד מלבדו" ממש, ושהאמונה הזו יורדת ונוקבת עד חדרי תהום ולב. להירגע מכל הטללים הרעים שמחלישים ומפחידים אותנו עם מסדרונות חשוכים ומחשבות מאיימות. זו רק אשליה! היצר הרע יכול לאיים, לצעוק ולהפחיד, ולנסות לגרום לנו להיכנע עוד לפני שבכלל התחלנו להילחם. אך אחרי שישבנו בסוכה אנחנו מניפים את הלולב בגאווה: זה סימן שאנחנו נלחמים. ויותר מכך – זה סימן שאנחנו גם מנצחים.
חג שמח!
(פורסם ב"קרוב אליך", גליון סוכות תשע"ט)
אתם מוזמנים לשתף ! אנא ציינו הפנייה לאתר: pashut-yahadut.co.il
