איך מגדירים יהודי? תלוי את מי שואלים.
לפי ההלכה, יהודי הוא מי שנולד לאם יהודיה.
הסופר י.ח. ברנר רצה לומר שיהודי זה מי שבניו או נכדיו יהיו יהודיים.
בקהילות יהודיות בתפוצות נעשה יותר ויותר מקובל להגיד שיהודי הוא מי שקושר את גורלו עם העם היהודי.
לא אלאה אתכם בכל ההגדרות הקיימות שנוגעות בספקטרום הרחב הזה. מרביתן נוגעות לדברים שאפשר למדוד כלפי חוץ (שפה, דת) ומיעוטן נוגעות לדברים פנימיים שנשארים בין האדם לעצמו. אבל אני רוצה להציע כאן דרך התבוננות עמוקה, שמנסה לגעת בעצם הדבר, אם יש דבר כזה בכלל.
בספר שלו על פרשת השבוע, "חיי עולם", כותב הרב עדין שטיינזלץ הגדרה מוצלחת במיוחד. נתחיל באלימינציה: מה הדבר הכי לא יהודי בעולם? עבודה זרה. ומה זו בדיוק עבודה זרה? לדברי הרב שטיינזלץ, עבודה זרה היא הנכונות לקחת דבר מסוים שהוא חלק ממכלול, ולהפוך אותו לחזות הכל. זה יכול להיות פסל, חמור או כוכב רוק, אבל לא רק: זה יכול להיות אפילו חלק של התורה, שהופכים אותו לאבסולוטי. למשל – העקרון של חיבת הארץ, למסור נפש למען ארץ ישראל. למשל – תלמוד תורה ("למות באוהלה של תורה"). למשל – "ואהבת לרעך כמוך", שיכול להפוך להומניזם קיצוני ועיוור.
כל אחד מהדברים הללו הוא שלם רק כשהוא חלק ממכלול. הרי ידוע שאף על פי שתלמוד תורה גדול מן הכל, בכל זאת יש מצבים שבהם מבטלים אותו עבור דבר אחר. גם לגבי חיבת הארץ, עובדה שמותר לגור בחו"ל כדי להתחתן, להתפרנס או ללמוד. ואפילו לגבי ואהבת לרעך כמוך, לפעמים מותר להוכיח אדם על מעשיו גם אם הוא ייפגע, או לדבר לשון הרע לשם תועלת.נראה שאין שום כלל מוחלט.
ומה לגבי פיקוח נפש? אולי נגיד שזה הערך העליון, שהרי הוא דוחה את כל המצוות? אבל גם זה לא לגמרי מדויק, כי ישנם שלושה "יהרוג ובל יעבור"-ים, שבהם היהודי מצווה דוקא למסור את הנפש ולא לשמור עליה.
אז זה בדיוק העניין: להיות יהודי פירושו לאחוז את החבל בשתי קצותיו (אימרה של הרב גד). לעבוד כל החודש כמו חמור, ובסוף לזכור שאת הכסף קיבלת מהקב"ה במתנת חינם. להאמין שה' הוא אינסוף אוניברסלי, ולמרות זאת הוא בחר אותנו מכל העמים. לדעת שיש לי בחירה חופשית מוחלטת ובלתי תלויה, ויחד עם זה שהכל צפוי וידוע מראש. לחשוב שגשמיות זה דבר נמוך ומשפיל, אבל להתענג על חתיכת חלה עם דג מלוח בשבת.
הרבה פרדוקסים, הרבה בלבול. אולי זו הסיבה לעבודה זרה – הרצון שמשהו אחד בחיים יהיה ברור, מוחלט, חד-משמעי. שדבר אחד יהיה מוביל ונצחי ולאורו נוכל ללכת. נראה לי כאילו הפרויקט היהודי נועד להפריך את המחשבה הזו. תמיד כשאתה חושב שכבר הבנת משהו, יש עוד איזה פירוש שהופך אותך. כי אפילו הדבר הכי מוגדר שיש, ההלכה עצמה, שבה הייתי מצפה למצוא את אותו מוחלט וחד משמעי, מקבל כל כך הרבה סיבובים ונוסחים, שגם שם אפשר ללכת לאיבוד.
הרמב"ם ניסה לחבר ספר הלכה אחד שיהיה מוסכם על כולם ("משנה תורה") – ומהר מאוד נכתבו עליו עשרות פירושים והשגות. מספיק לפתוח את ספר "שולחן ערוך" ולראות את כל הסימנים הקטנים, הנקודות, ההפניות לסימנים קטנים וצדדיים של אחרוני-האחרונים כדי להבין שמישהו מנסה להגיד לנו משהו.
אולי המשהו הזה הוא: תפסיקו לחשוב שאתם יודעים הכל, תפסיקו לחשוב במושגים מוחלטים כל כך. תשאירו פתח לבלתי צפוי, למפתיע, להיפך הגמור מכל מה שחשבתם. ואולי זה הפירוש האמיתי של שבעים פנים לתורה: כשחכמים אומרים הלכה מסוימת, הם מגלים בה צד אחד של אמת. אלא שגם הצד השני, החולק, נמצא בה. וגם דעה שלישית, וגם היש אומרים, והנראה, וה'לעומת זאת' ו"חולק עליו פלוני", ועוד יש לומר, וכו' וכו' וכיוצא בזה ועד ועד בכלל.
התורה שלנו היא כל כך שלמה ומקיפה, שהכל נמצא בה, ואנחנו מוצאים בה את הכל. "הפוך בה והפוך בה, דכולא בה" (פרקי אבות). כי מה שבא מהשלם והאינסופי, מובן שיהיה הוא עצמו בלתי מוגבל ואינסופי.
וגם אנחנו.
(תמונה: by Alice Popkorn)
