מתפללים ומתפללות שמגיעים בפעמים הראשונות לבית הכנסת מסתכלים בקנאה על הוותיקים: אלה שגם כאשר הם מאחרים יודעים מיד איפה החזן נמצא; ההן שמכירות את כל המילים בעל פה ובכלל לא צריכות סידור; הם שיודעים בדיוק מתי משתחווים, מתי עומדים ומתי אפשר לשבת. כמה היינו רוצים להיות כאלה.
ובכן, זה ייקח קצת זמן, אבל פחות ממה שנדמה לכם. עם הזמן, הניסיון וקצת תשומת לב, גם אתם תהיו כאלה. בינתיים, אל תנסו בכוח. הַתחילו להתפלל בשלבים, ורִכשו את יסודות התפילה בהדרגה. אינכם צריכים לעמוד בקצב של החזן, לבצע תנועות מוגזמות או למלמל את כל המילים כאילו נולדתם איתן. עיקר התפילה הוא לעמוד מול הבורא, ואת זה אתם יכולים לעשות כבר עכשיו. ובכלל, אמת ואותנטיות הן מילות מפתח בכל מה שקשור לתפילה: "וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן, אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ" (תהילים סט).
הכנה לתפילה
המעבר הקיצוני מעולם החול אל תוך הקודש עלול להיות חד, ונדרש ריכוך מסוים. בתפילת שחרית – זה עתה התעוררנו משנת הלילה; בתפילת מנחה – סביר להניח שהיינו באמצע עיסוק חשוב. לפני שנתחיל להתפלל, עלינו להכין את הגוף ואת הלב. ההכנה אינה חייבת להיות ארוכה, והיא כוללת כמה עניינים:
- לבוש. חשוב שהלבוש יהיה מכובד, כאילו עומדים להיפגש עם אדם חשוב. אם אתם עדיין מתפללים בבית, השתדלו שלא להישאר בנעלי בית או בפיג'מה (למעט חולים שלובשים אותם כל היום). ברוב המקומות מקובל שמכנסיים קצרים אינם נחשבים לבוש מכובד לתפילה, אלא אם כן מקובל גם להופיע איתם לפגישות חשובות.
- ראש צלול. לא שותים ייןאו משקאות משכרים לפני התפילה.
- ניקיון הגוף והחדר. הולכים להתפנות לפני התפילה. אם בזמן התפילה מרגישים שצריכים בדחיפות ואין אפשרות להתאפק, מפסיקים באמצע. מוודאים גם שהסביבה נקייה, ללא ריחות רעים (חדר שירותים פתוח, חיתולים משומשים וכדומה).
- כיסוי ראש. גברים חובשים כיפה או כובע, נשיםנשואות מכסות את שערן.
- ידיים נקיות. בבוקר, נוטלים ידייםלפני התפילה (להלן עמ' @@). במנחה וערבית משתדלים גם, אך בלי ברכה.
כדאי גם:
- צדקה. יש הנוהגים לתת צדקה לפני התפילה, אפילו מטבע אחד, כדי לקיים "אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ" (תהילים יז). ולחלק מהמנהגים נותנים צדקה גם תוך כדי פסוקי דזמרה.
- טהרה. מנהג חסידות לגברים לטבול במקווהלפני תפילת שחרית.
לאחר שסיימנו להכין את הגוף, נעבור ללב ולמוח. חכמינו אומרים שחסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת לפני התפילה ואז מתפללים. בשעה הזו היו עורכים הכנה פנימית: "ויחשוב קודם התפלה מרוממות האל יתעלה ובשפלות האדם, ויסיר כל תענוגי האדם מלבו" (שולחן ערוך אורח חיים, צח).
ראוי להקדיש כמה דקות קודם התפילה למחשבה והתבוננות, ולכניסה מכוּונת למצב תודעתי גבוה יותר. אפשר להשתמש בכל מיני כיווני מחשבה: לדמיין את מרחבי החלל ולראות כמה אנחנו קטנים מול הקוסמוס, ולאין־ערוך לעומת האינסוף ברוך הוא; לחשוב על הזכות שנפלה בחלקנו להיות חלק מעם ישראל, ועד כמה אלוקים אוהב אותנו וקרוב אלינו; לחשוב על הנשמה האלוקית שפועמת בקרבנו. כל אחד ימצא לעצמו את הדרך שהוא מתחבר אליה, ובלבד שנצליח "להמריא" ולהתנתק, ולו לרגע, מחיי החול של כאן ועכשיו.
מתוך הספר "רק מתעניין: יהדות בקצב שלך"
