אפשר להניח שלא כך דמיינתם ותיארתם את החיים. חשבתם שהילדים ימשיכו בדרך שלכם, והנה החיים שלהם שונים למדי ומצריכים היערכות מיוחדת. מה תעשו? תוותרו עליהם? אתם לא כאלה.
אגי באואר, אם מאוסטרליה שבתה חזרה בתשובה ועלתה לישראל, חיברה ספר (שהוא קריאת חובה להורים ולילדים כאחד!) בשם "משחור לצבעי הקשת", המתאר את חוויותיה מהצד שלה. וכך הסבירה את מצבם של ההורים:
עמדה בפנינו הברירה: לקבל את אורח החיים החדש של נטלי או לא לקבל; להניח לה לחיות בדרך שבחרה כשאנו מקבלים אותה, אוהבים אותה ותומכים בה, או ללא כל אלה. בחרנו בדרך הקלה יותר – ואני משוכנעת שאכן הייתה זו הדרך הקלה – והחלטנו לקבל את אורח חייה, ולא חשוב עד כמה קשה יהיה הדבר עבורנו, ולא חשוב עד כמה ייראה הדבר מוזר בעינינו.
בשנים שחלפו בינתיים היו מקרים בהם היה עלינו לשקול מחדש את החלטתנו, אך תמיד הגענו לאותה דילמה – האם ברצוננו לאבד את ילדתנו, או לזכות בה בתנאיה שלה? לעולם לא היינו מוכנים לאבד את בתנו.
אתם עלולים לעמוד בפני אותה ברירה, אך ככל שתמשיכו לקרוא תיווכחו לדעת שככלות הכול זה לא כל כך קשה, או שזה לא יהיה כך אם תלמדו משגיאותיי. למעשה, תגלו כמוני שהפסדכם יצא בשכרכם. (אגי באואר, מ"שחור" לצבעי הקשת: סיפורה של אם לבעלת תשובה, פלדהיים, 1994, עמ' 26)
אם נניח לרגע את הסטיגמות והדעות הקדומות בצד, זה יכול היה להיות יותר גרוע. ילדיכם לא רצחו, לא גנבו, לא ברחו לצד השני של כדור הארץ והשאירו אחריהם חובות כבדים. הם פה, בוגרים יותר, אחראים יותר, לומדים ומתעניינים יותר, מתחברים להיסטוריה היהודית שהיא גם ההיסטוריה שלכם, משתדלים להתחזק בהתמדה ועקביות, מתמודדים עם אתגרים, מנסים להיות מסודרים, ובעיקר – רוצים לחיות חיים עם ערכים טובים כמו אלה שהם ספגו, בסבירות גבוהה, אצלכם בבית.
הפחד מניתוק הוא כנראה הדבר שהכי מפחיד אתכם בתהליך שבנכם או בתכם עוברים. דעו שהיהדות מעודדת מאוד קשרים משפחתיים חזקים ודורשת כיבוד הורים, סבים וסבתות, גם אם אינם דתיים. התא המשפחתי הוא בעל חשיבות עליונה, ולכן ניתוק של קשרי משפחה איננו תוצאה טבעית של ההתקרבות ליהדות אלא בעיקר של קושי מעשי לחיות יחד מתוך השקפות והתנהגויות שונות. כדי שזה לא יקרה, עליכם לבחור לחיות יחד ולהתגבר על המכשולים שעשויים לעמוד בדרך.
עד כמה שהדבר יישמע מוזר, גם לכם יש אחריות. נכון, לא בחרתם ולא רציתם שילדכם יחזור בתשובה, ואולי יש בכם התנגדות לדרך שהוא בחר בה. אתם ודאי כועסים ומרגישים פגועים ועזובים, אך אם לא תחליפו את תחושות הכישלון והכעס שלכם בצעדים מעשיים ואמפתיים, רק תוכיחו לילדכם שהניתוק באמת בלתי נמנע – רעיון שגוי מכל הבחינות. אתם לא רוצים לוותר עליו, ולא על הדורות הבאים.
עליכם להבין את המצב: ילדכם, ולא משנה מה גילו, נמצא בשלב לא פשוט בחייו. עד עכשיו תמיד היה לו על מי להישען – עליכם ההורים, או על בני משפחה קרובה ומורחבת, מורים וחברים. כעת הוא עובר שינוי גדול שגורם לו להיות, לעת עתה, עסוק מאוד בעצמו ובפנימיותו, תוך שהוא בוחן מחדש את כל הדברים שהתחנך עליהם – אך הפעם לבד, מבלי לערב אתכם. התהליך הזה שואב את כל כוחות נפשו, ובדרך כלל קשה לו להתחשב באחרים ולהסתכל על עניינים ארוכי טווח, שהקשר המשפחתי הוא אחד מהם. הנה עוד מדבריה של אגי באואר:
כתוצאה מתחושות התרעומת והכעס של ההורים החילונים על שינויים אלה, כמעט כל מילה היוצאת מפיו של הבן הבעל-תשובה נשמעת כ"הצהרת דחייה", שכן במעשיו הוא דחה בהפגנתיות את כל סולם הערכים של הוריו. בנימת קולו נשמע, אולי שלא במתכוון, צליל עליונות. לכן עלולים רבים מביטויו להישמע הצהרות השמצה וזלזול, ובכך הם מחריפים את רגשות האיבה של ההורים כלפיו, כלפי דרך החיים החדשה וכלפי האחראים לכך ש"פנה להם עורף".
בו זמנית, הרי בעל התשובה הטרי, על אף לימודיו, עדיין בוּר וחסר ודאות לגבי פירושם של הדברים שהוא עושה ואולי אין לו עדיין את היכולת להסביר את עצמו, וקרוב לוודאי שהדבר יביא לידי עימות עם הוריו החילוניים. אך אין הוא מוכן להכיר בבורותו, וכתוצאה מכך ישתמש לעתים בסגנון דיבור תקיף ודיקטטורי שאינו סובל ויכוח. (עמ' 24)
סביר להניח שילדכם לא ירצה להקשיב לכם, אבל בכך שתראו לו שאתם לא מוכנים לוותר על הקשר, ואולי אף תדרשו זאת ממנו, תסייעו לו להבין שהקשר המשפחתי חשוב עבורכם מאין כמוהו.
אם תכלכלו את צעדיכם בתבונה, אני מאמין שגם אתם תוכלו לומר את הדברים הבאים, כפי שאמרה באואר:
בכתיבת ספר זה התפתיתי לרכך אירועים כואבים תוך כדי שיחזורם, שכן הם אינם מציגים אותי ואת בתי באור חיובי. לאחר מחשבה נוספת הבנתי שאם אשווה לאירועים אלה צבע ורוד, הרי שאתם, שסביר להניח עוברים זמנים קשים בדומה לי, לא תוכלו להזדהות איתי וכתוצאה מכך לא תלמדו את מה שלמדתי אני: שכל האירועים המכאיבים הופכים להיסטוריה, ושההווה הינו שמחה רצופה חוויות חדשות.
כמה חוסר ידע, כמה איבה הפגנתי באותן שנים ראשונות. רק עתה, אחרי עשר שנות לימוד, הסתגלות והפקת מלא ההנאה מבת בעלת-תשובה, אני יודעת באמת כיצד יכול הטוב למחוק את הרע. (עמ' 202)
