ביום שישי, ערב שבת פרשת צו, נפטר בשיבה טובה הרב משה שפירא ז"ל. הכרתי אותו רק בתור אבא של הרב יהושע (ראש ישיבת רמת גן, למי שלא מכיר), ופה ושם שמעתי סיפורים עליו. אבל כשנסעתי אליהם לניחום אבלים, התגלו כמה פרטים מעניינים מאוד.
היו הרבה אנשים. קודם כל, זו היתה יותר התוועדות מאשר 'שבעה'… ראיתי משפחה חזקה, מחוברת, שמחה, עובדת ה'.
לפי מה שמספרים, הרב משה היה טיפוס מיוחד. עובד ה' בוער מבפנים, מים שקטים מבחוץ. הוא ואשתו רבקה, שתיבדל לחיים טובים וארוכים, הקימו וניהלו את מדרשת 'שובה' לבנות. זוג כזה שבוחר להתמקד בחינוך של בנות הוא כבר דבר מעורר הערצה, ועוד יותר מרתק שהמדרשה שהקימו ברוח החסידות והרב קוק נתנה הרבה מקום לעבודת הנפש ולפנימיות. זה היה ניסיון ראשון להקים מוסד של חסידות ארץ ישראלית, והוא כל כך הצליח עד שהיום רוב המדרשות לבנות הן העתק כמעט מדויק של שובה.
יומן בעבודת ה'
בגלל שהיו הרבה אנשים בשבעה, נדחקתי מאחור ובקושי שמעתי על מה מדברים. איזה מזל! כי מה שתפס אותי היה פנקס קטן ועליו הכתובת 'יומן בעבודת השם'. מסתבר שהרב משה כתב יומן אישי בשנים תשכ"ה ותשכ"ו (1965-6), ובו תיאר חוויות, רשמים ומחשבות. למרות שהיה כתוב עליו 'הוצאה מיוחדת לבני המשפחה', לא יכולתי שלא להציץ… לפי התיאור הוא היה בן 30, אב צעיר, מחפש מחפש ומחפש קדושה.
כבר הרבה זמן אני רוצה לכתוב כאן על החשיבות של לכתוב יומן. לאנשים מסוימים זה מובן מאליו, לאחרים זה נראה סיזיפי או הזוי. אני פונה לחלק הביניים, אלה שיכולים לכתוב אבל מתעצלים. במיוחד מתחזקים וחוזרים בתשובה. אל תוותרו על זה!
לא מזמן מצאתי בבית של ההורים כל מיני מחברות ורשימות ופתקים שכתבתי בתקופות שונות של החיים. יש שם המון אירועים וחוויות שלא זכרתי, שהשפיעו עלי והפכו אותי למה שאני. נזכרתי בדברי הרבי מקוצק: מי שכותב את חוויות החיים שלו, יגלה יום אחד שיש לו שם 'מגילת אסתר' פרטית. ה' מתגלה בחיים שלנו כל הזמן, אלא שאנחנו לא זוכרים את כל ה'מקרים' הקטנים האלה שמצטלבים בהשגחה פרטית יומיומית. הכתיבה מאפשרת לנו לראות בפרספקטיבה של זמן את הגילוי של ההסתר.
וחוץ מזה, תמונות באלבום (או בגוגל) מאפשרות לנו להיזכר איך נראינו מבחוץ, יומן – מבפנים. נחמד להיזכר.
מה למעיישה?
לכו לחנות כלי כתיבה. חפשו מחברת, פנקס או דפדפת יפה. קנו עט שאתם ממש אוהבים ונוח לכם לכתוב. ועכשיו מגיע החלק החשוב – אל תכתבו הרבה! כל יום קצת, כמה שורות. העיקר הוא ההרגל.
יאללה, הלכתי לכתוב.
