לפני למעלה מעשרים שנה ראה אור ספר בשם 'שיח שבים', שמתאר את מסעם של חוזרים בתשובה בשנות ה-80' וה-90' אל העולם החרדי. אני כל הפחות מצאתי שהשיחות מרתקות, עמוקות, מגלות להט אינסופי למצוא ולגלות את השביל אל האמת. אנשים אמיצים שוויתרו על נוחות והצלחה גשמית, רק כי הם חשו שה'אמת' הזו נמצאת היכנשהו.
החיפוש אחר האמת כבר פחות מוערך בדורנו. כיום מחפשים ריגושים, פאן, עניין, אושר. גם עולם התשובה השתנה, ואף אחד כמעט לא מתעניין במסע אל האמת. במקום זה מחפשים דרכים להתקרב ולהתחזק, שייתנו טעם מתוק ונחמה לחיים. אסור לשפוט, לבקר, להביע עמדה. כל אחד נמצא במקום שטוב לו, ומה אתה רוצה ומי אתה שתשפוט.
לכן שמו של ספרה של כהן, בוא נדבר אמת, תפס אותי. מי רוצה לדבר היום אמת? נשמע טוב מדי. כשחיפשתי אותו בגוגל כדי לקרוא על הכותבת, נתקלתי באלבום של הזמרת נרקיס בשם זהה. אינני מכיר אותה, אף שגם היא נמצאת איפשהו על הרצף הדתי, אבל זוהי בהחלט בחירה מדויקת לשמו של הספר.
גיבורת הספר, רז, היא בחורה דתיה מבית טוב, שעוברת סוג של התנתקות מהגבולות המוכרים של העולם ממנו באה. היא פוגשת את אמתי, אמן צעיר חוזר בתשובה שמחפש את עצמו מהצד השני. על רקע סיפור האהבה שנרקם מוצגות שלל דמויות שמחפשות את מקומן על הרצף היהודי, כל אחת עם הסיפור שלה. דודה שחזרה בתשובה לפני שנים והצטרפה לקהילת ברסלב ואז עזבה הכל והתגרשה בגלל תחושת מחנק; חברתה של רז שנהייתה דתל"שית בגלל פגיעה שעברה בילדותה; אביה של רז, חוזר בתשובה שמצא את מקומו בישוב דתי קטן; ועוד דמויות שכולן מבוססות על דמויות אמיתית מחייה של המחברת.
נכון שהבלוג הזה מדבר בדרך כלל על חזרה בתשובה, אבל למעשה כבר הרבה זמן שאני חושב שחזרה בתשובה ויציאה בשאלה די דומות מכיוונים הפוכים. שציהן מספקות קווים מקבילים של חיפוש. שתיהן עוסקות בהגירה – רגשית, זהותית, אמונית, משפחתית, עד שלפעים נדמה שדווקא חוזרים בתשובה ויוצאים בשאלה יבינו זה את זה טוב יותר מאשר הקבוצות שאליהן הם הצטרפו.
הספר כתוב ביד רגישה ואוהבת, עדין אך מטלטל. הוא מאפשר מפגש אינטימי עם הרקע הלא פשוט של כל אחת ומסייע להבין מה עובר על אלה שלעתים נראות רחוקות ובלתי מובנות. שווה קריאה.
