אולי זאת הבעיה, שאנחנו מנסים כל הזמן להגדיר אותו. והרי מה שהופך אותו לאלוהי – שהוא בלתי ניתן להגדרה…
תשכחו כל מה שלמדתם בגן, בבית הספר ובספרים.
אלוהים הוא לא אשמאי זקן, ולא מכשף בעל כוחות מיוחדים. הוא לא מפקח שיושב על כסא ומסתכל לכם בצלחת, ולא מלך שמשתזף בזמן שהמלאכים מנעימים את זמנו עם ענפי דקל (המלאכים, אגב, זה עוד סיפור. נכון שאתם מדמיינים אותם כמו ילדים, עם חץ וקשת ביד? אז זהו, שלא). אלוהים גם איננו נזיר מיוחד ואפילו לא רוח קוסמית אוניברסלית. אלוהים שונה מכל מה שאתם יכולים להעלות בדמיונכם, אומר הרמב"ם, שהרי
מפורש בתורה ובנביאים שאין הקדוש ברוך הוא גוף וגווייה, שנאמר "כי ה' אלהיכם הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת", והגוף לא יהיה [=לא יכול להימצא בו זמנית] בשני מקומות. ונאמר "כי לא ראיתם כל תמונה", ונאמר "ואל מי תדמיוני ואשוה?", ואילו היה גוף, היה דומה לשאר גופים.
הנחת היסוד היא שאלוהים "אין לו דמות הגוף, ואינו גוף" (פיוט"יגדל אלוהים חי") , ולכן הוא שונה מכל דבר שאנחנו יכולים להעלות בדמיוננו. למידה תמיד מבוססת על השוואה למושגים קיימים: "הנה משטח שחור עם ארבע מוטות שמחוברים אליו. ראיתי כבר משהו דומה פעם – השולחן בבית של סבא וסבתא. אז כנראה שזה שולחן. מצד שני, הוא יותר ארוך ויותר חזק, אז אולי הוא משמש למשהו אחר".
אבל מה נעשה שאלוהים הוא בלתי ניתן להשוואה לשום דבר אחר? הוא נמצא מעבר לחושים, מעבר למרחב, לזמן ולתפיסה, ולכן אין לנו שום השגה והבנה בו. כל מה שאנחנו חושבים ואומרים לגביו הוא למעשה מוגבל וחסר משמעות.
"ים שאין לו סוף"
הרב קוק כתב דברים חריפים ביותר על הנזק שעושות לנו מחשבות מדומיינות על אלוהים:
כל סיבוכי הדעות שבבני אדם, וכל הסתירות הפנימיות שכל יחיד סובל בדעותיו, באים רק מפני הערפילים המצויים במחשבה על דבר המושג האלוהי, שהוא ים שאין לו סוף. וכל המחשבות כולן, בין המעשיות ובין העיוניות, ממנו הן נובעות ואליו הן שבות.
במילים אחרות: כל הבלבולים של בני האדם נגרמים רק בגלל שאנחנו מדמיינים את אלוהים בצורה שגויה מכפי שהוא באמת. אז מה כן?
עיקר האמונה היא בגדולת שלמות אין סוף. שכל מה שנכנס בתוך הלב הרי זה ניצוץ בטל לגמרי לגבי מה שראוי להיות משוער, ומה שראוי להיות משוער אינו עולה כלל בסוג של ביטול לגבי מה שהוא באמת.
להאמין באלוהים פירושו להאמין במציאות של אינסוף, ולהבין שמה שאנחנו יכולים להבין אינו מתקרב בכלל להבנה האמיתית של אלוהים, כי כמו שאמרנו, את אלוהים כפי שהוא אין לנו שום יכולת לתפוס.
תפיסה כזו של אלוהים פותחת פתח לאפיקורסות – אם אי אפשר לתפוס אותו, איך נדע שהוא באמת קיים? כאן נכנסת האמונה ומספקת לנו מקפצה לרובד מציאות גבוה יותר מזה של השכל. ואותו נמשיך להכיר בפוסט הבא…
(והתמונה הנפלאה למעלה – של אלעזר אמתי)
