נחיתה בנתב"ג, בקשיש לחברות וי.אי.פי, ו"העולה החדש" משלשל לכיסו מענק במזומן ושב לארצו עוד באותו היום, כשהוא מצויד בדרכון ישראלי למהדרין > ראיון על תיקון סעיף הנכד בחוק השבות, עם חה"כ בצלאל סמוטריץ'
פורסם ב"קרוב אליך", פרשת כי-תבוא תש"פ, 4.9.2020
מאת דרור יהב
רינת (שם בדוי) נולדה בישראל, שירתה בצבא והיתה לקראת סיום התואר הראשון כשגלעד (שם בדוי) הציע לה נישואין. בהתרגשותה הרבה היא הסכימה מיד, השניים קבעו תאריך לחתונה וניגשו לפתוח תיק ברבנות. אלא שאז התברר כי סבתה של רינת, שנולדה באוקראינה, אינה יהודייה. הסבא והסבתא התחתנו בשיאו של המשטר הקומוניסטי, ותעודת הנישואין שלהם העידה כי הם נרשמו במועצת העיר, כמקובל באותם ימים, אך ללא אזכור יהדותה של הכלה. אמה של רינת התחתנה אף היא באוקראינה והוכרה כיהודייה בגלל שם המשפחה היהודי של הסבא, אך לא היתה בכך הוכחה כי היא אכן יהודייה. רינת היתה אובדת עצות. היא נעזרה ב"חוקרי שורשים" כדי לברר את יהדותה של סבתה, אולם ללא הועיל. למרות שהיתה "ישראלית" על כל המשתמע מכך, כדי להירשם כיהודייה היא נדרשה להתחיל תהליך גיור שנמשך למעלה משנה. גלעד נאלץ לחכות ולעבור יחד איתה את התהליך.
בשנים האחרונות הופכים מקרים כאלה לנפוצים יותר ויותר. אנשים שגדלו בארץ כישראלים גמורים מגלים לפתע, כשהם מבקשים להירשם לנישואין, שלמעשה הם אינם יהודיים. אפשר היה למנוע את המצב, כנראה, בהתנהלות אחרת של רשויות המדינה – התנהלות שאולי עכשיו, שבעים שנה לאחר חקיקת חוק השבות, תוסדר לראשונה.
המדינה היחידה בה מקבלים אזרחות מיד
בשבוע שעבר הגיש ח"כ בצלאל סמוטריץ' (ימינה) הצעת חוק מינורית למדי: למחוק בסך הכל מילה אחת מסעיף קטן בחוק השבות: "נכד". אבל מסתבר שהשינוי הקטן הזה מעורר ויכוחים נוקבים כבר יותר מחמישים שנה. "מי שהיהדות שלהם היא מושג דתי עם ערך היסטורי עמוק," כתב, "אלה שמרגישים אחריות כחלק משרשרת הדורות הארוכה של העם היהודי שלנו – חייבים להבין שהסעיף הזה מסכן את עתיד הלידה מחדש של העם היהודי בארצנו".
קצת רקע: על פי חוק השבות (1950), כל יהודי העולה לישראל זכאי לקבל אזרחות ישראלית מיד, ללא כל המתנה או הצבת תנאים. ממשלות ישראל לדורותיהן ראו בחוק זה את אחד החוקים החשובים והראויים ביותר להצדקת קיומה של המדינה, כבית לאומי ומקום מקלט ליהודי העולם.
במשך שנים רבות לא הייתה כל הגדרה חוקית לזהותו של יהודי, והמדינה התייחסה לאזרחים ולעולים לפי הנחיית שר הפנים דאז, שהיה בעל השקפת עולם חילונית קיצונית, לפיה "כל אדם המצהיר בתום לב שהוא יהודי – יש לרשום אותו כיהודי, ואין לדרוש ממנו כל הוכחות אחרות". הנחיה זו הובילה את הפקידים להחליט ככל העולה על רוחם בנושא. עם זאת, ראוי לזכור כי הנושא לא זכה לדיון רציני בשל האטרקטיביות הנמוכה של מדינת ישראל עבור מהגרים באותם ימים – מדינה מוכת מלחמות, במצב כלכלי קשה ועם אתגרים רבים מבית ומחוץ. באותן שנים ישראל הצעירה נקטה כל אמצעי שאפשר על מנת לעודד את העלייה.
כשבן-גוריון כתב ל'חכמי ישראל'
בשנת 1959, לאחר שהתעורר דיון סוער בנושא, החליט ראש הממשלה דוד בן־גוריון לפנות לחמישים איש שהחשיב ל'חכמי ישראל' – רבנים ידועי שם כמו הרב צבי יהודה קוק לצד 'אישי רוח' שאינם שומרים תורה ומצוות – בבקשה שיחוו את דעתם בשאלה: כיצד על המדינה לנהוג במי שאימו אינה יהודייה, אך שני ההורים מסכימים שילדם יירשם כיהודי?
הרוב המוחלט של הנמענים, גם הלא-דתיים שביניהם, הביעו דעה נחרצת כי ההלכה היא הבסיס היחיד להגדרת הזהות היהודית, ולא ניתן לערב בכך שיקולים לאומיים או תרבותיים. אחד מן המשיבים היה הרבי מלובביץ', שהבהיר במכתבו לבן־גוריון שהשאלה אינה נוגעת רק לילדים שרוצים לרשום אותם כיהודים, אלא זוהי שאלה כללית על כל מי שרוצה להצהיר על עצמו כיהודי.
יש הטוענים כי ניסוח השאלה ששלח בן גוריון לא היה מקרי: בנו, עמוס בן גוריון, נישא בנישואים אזרחיים עם מרי, אנגליה לא-יהודיה, אותה הכיר במסגרת שירותו כטייס בחיל האוויר המלכותי. לפני שהשניים עלו לארץ יחד עם בתם התגיירה מרי בגיור רפורמי באנגליה. בן גוריון חיבב מאוד את כלתו ולא ראה פגם בעובדה שהיא אינה יהודיה. רק כעבור 24 שנים, בדצמבר 1970, עברו מרי ובתה גיור כהלכה. היה מי שרצה לטעון כי מכתבו של בן גוריון לחמישים החכמים נועד לאפשר לנכדיו פרצה בחוק ולקבוע כי הם יהודים (לפחות מבחינה משפטית) גם ללא גיור מלא.
כיצד נקבע סעיף 'מיהו יהודי'
בשנת 1969 התעוררה שאלה חדשה: מיהו בעצם יהודי? השאלה התעוררה בעקבות עתירה לבג"ץ של בנימין שליט, יהודי שבת זוגו היתה לא-יהודיה, אך ביקש לרשום את ילדיו במרשם האוכלוסין כיהודים. שליט טען כי הוא עצמו נולד לאם יהודייה ואינו בן דת אחרת, ואשתו אמנם לא התגיירה אך אינה שייכת לשום קהילה דתית לא-יהודית. בעתירה זו, שנודעה בשם 'בג"ץ שליט', הכריעו השופטים כי יש לקבל את העתירה וכי על המדינה לרשום את הילדים כיהודים.
בהצעת חוק שנועדה לתקן את הפרצה נאמר: "יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר כהלכה ואינו בן דת אחרת". אולם שר המשפטים יעקב שמשון שפירא מחק את המילה 'כהלכה' בטרם הוגשה ההצעה להצבעה, ואף הבהיר בנאומו על דוכן הכנסת: "אנו יודעים שיש ליברלים, יש קונסרבטיבים ויש רפורמים לכל המינים ולכל הסוגים והם מגיירים. ולכן אינני רוצה לקבוע הלכות ואינני מוסמך לקבוע הלכות. אנו אומרים, אפוא, שמי שיבוא עם תעודת־גיור של קהילה יהודית כלשהי, ובלבד שאינו בן דת אחרת, יתקבל כיהודי". החוק המחודש כלל גם סעיף המקנה את זכות העלייה לארץ לילדיו ולנכדיו של מי שמוגדר בחוק כיהודי, וכן לבני הזוג שלהם.
סמוטריץ' הותקף השבוע כי הוא מבטל סעיף שנקבע כמשקל ראי לחוקי הגזע הנאציים, שהגדירו יהודי כמי שיש לו סבא או סבתא יהודיים. "ל'סעיף הנכד' לא היה שום קשר לחוקי נירנברג", אומר סמוטריץ'. "חפשו בתולדות הכנסת, בנאומים בוועדות ובדיוני מליאה, ולא תמצאו שום אזכור לכך. גם לא בהחלטות בג"ץ הרבות שדנו ברציונאל של החוק לא תמצאו לכך ביטוי. המקור לסיפור הזה הוא המצאה של אמנון רובינשטיין, שכיהן כחבר כנסת בזמן החקיקה, והוא החליט שזו הסיבה".
דיוני הכנסת על התיקון לחוק משנת 1970 משקפים מצד אחד רצון להקל על בני משפחתם הלא-יהודיים של העולים במטרה לעודד עלייה לארץ, ומצד שני חשש כבד מהכרה בנישואי תערובת. גם חברי הכנסת הלא-דתיים היו בעלי הכרה יהודית עמוקה שהביעו חשש כבד לגורלו של העם היהודי, וראש הממשלה גולדה מאיר אמרה "אין אני אדם שומר מצוות, אבל איש לא יוכל לעקור זאת מלבי ומהכרתי: במשך דורות, אלמלא הדת היינו ככל הגויים, שפעם היו ואינם". באופן מפתיע, חלק מחברי הכנסת טענו כי החוק רצוי דווקא משום שהוא יעודד את הגיור של העולים שאינם יהודיים.
"אי אפשר לרמות את העולם"
בפורים 1970, ימים ספורים אחרי חקיקת 'מיהו יהודי', הקדיש הרבי מלובביץ' שיחה של שעה וחצי כדי לדבר על "החורבן האיום שלא היה כמותו בחיי עם ישראל, על ידי הסרת המחיצה בין ישראל לעמים". בכאב רב הביע את התדהמה מכך שיהודים חותמים ומאשרים במו ידיהם שאנשים שהם גויים בלי שום ספק הם "יהודים".
"הסיבה ש'מרעישים' כל כך בנוגע ל'מיהו יהודי' היא בגלל שכבר כלו כל הקיצין", אמר הרבי. "העובדה ששכנעו את עצמם שלאורך ימים ושנים יכולים להעלים את האמת ולרמות יהודים, לרמות את העולם, ואפילו לרמות את עצמם, ולכן יכולים לומר על גוי שהוא יהודי, לומר על גיור רפורמי שהוא גיור, לומר שיש רק מקרים בודדים שגויים נכנסים לארץ ישראל בה בשעה שיש מאות מקרים כאלו, ולומר ש'חוק השבות' הוא 'הישג דתי'".
הרבי תלה את המצב הביטחוני הרעוע בפרצה החמורה של 'מיהו יהודי' שנקבעה באותה שנה. "כאשר אומרים על גוי שיהודי הוא, זו גזירה איומה ונוראה שלא הייתה כמותה מאז היות בני ישראל לעם, והורסים בכך את המחיצה המבדילה 'בין ישראל לעמים' – על ידי זה פורצים גם את החומה הגשמית כפשוטה, וגויים קובעים כיצד על ישראל לנהוג בענייני ביטחון… טוענים שישראל היא מדינה דמוקרטית ויש בה שוויון זכויות מלא ליהודים וללא־יהודים, אבל מה זה שייך לכתיבה והכרזה על אינו־יהודי שהוא יהודי?! והלא בנוגע לדרוזים שרבים מהם משרתים בצבא ביחידות קרביות ואף שפכו את דמם על הגנת הארץ, לא כותבים בתעודות הזהות שלהם שיהודים הם. לאושרנו, דווקא הדרוזים לא ירצו שיתערבו בענייניהם…".
כאשר הוקמה ממשלת שמיר בשנת 1984, יזם הוועד למען שלמות העם את 'עצומת המיליון' עליה חתמו מיליון יהודים תושבי ישראל, הקוראת לראש הממשלה וחברי הכנסת לתקן את החוק. אך גם זה לא עזר. הלחצים מכיוון גורמים רפורמיים ואחרים היו חזקים, ושמיר אטם את לבו לנושא. עם זאת הוא התחייב, משיקולים פוליטיים, כי הממשלה תתקן את החוק אולם גם התחייבותו לא מומשה, והחוק לא תוקן עד ימינו.
יותר ממחצית העולים כיום – לא יהודים
ההשלכות של סעיף הנכד ניכרות בגידול הדמוגרפי של אוכלוסיות לא-יהודיות בישראל. מספר העולים לארץ כמעט הכפיל את עצמו בעשור האחרון (מכ-15,500 עולים ב-2008 לכ-29,500 עולים ב-2018), בעיקר הודות למספר הגדל של הבאים מרוסיה ואוקראינה; כשני שליש מהעולים בשנת 2019-2018 באו ממדינות אלה. אולם פרט אחד שמרבית העוסקים בענייני העלייה נוטים להשכיח, כשמתגאים במגמה זו, הוא שמרבית העולים הללו אינם יהודיים.
על פי נתוני משרד הקליטה, חיו בישראל לפני כעשור כ-320 אלף עולים, רובם מחבר העמים, שהגיעו לארץ מכוח חוק השבות אך אינם יהודים לפי ההלכה. פרופ' סרג'ו דלה פרגולה, מומחה מהאונ' העברית לדמוגרפיה של קהילות יהודיות בעולם, טוען כי יותר ממחצית העולים שהגיעו בשנים האחרונות מארצות הגוש הסובייטי לשעבר אינם עומדים בדרישות ההלכתיות להיחשב יהודים. לא כך היה בשנות ה-90, בגל העלייה המסיבי מברית המועצות לשעבר, אז הגיעו לישראל כמיליון דוברי רוסית, שלדבריו רובם נחשבו ליהודים על פי ההלכה. "מה שאנחנו רואים הוא תבנית טיפוסית של הגירה יהודית", אמר לכתבת 'הארץ' ג'ודי מלץ. "אלה שהמניע שלהם יהודי יותר נוטים להיות הראשונים שמנצלים את ההזדמנות לבוא לישראל, והם מאפיינים לרוב את העולים בגל הראשון. בשלב השני מגיעה קבוצה מגוונת יותר, כלומר שיחס המשפחות המעורבות בקרבם נוטה לעלות".
ראוי לציין כי יהדות רוסיה סבלה מדיכוי רוחני קשה, שגרם לה לריחוק מכל זהות יהודית. כמו כן, בברית המועצות האתניות נקבעה על פי האב ולא על פי האם. שם המשפחה היהודי 'סימן' את אותם אנשים כיהודים, וחלקם אף ספגו פגיעות והשפלות בשל כך, הגם שמבחינה הלכתית הם אינם יהודים. כתוצאה מכך, רבים מהעולים היו בהלם כשהגיעו לישראל והתברר להם שמדינת ישראל מתנהלת על פי כללי ההלכה ולא על פי חוקים הדומים לאלה ששימשו ברוסיה.
במהלך השנים, רק כ-7% מהעולים (כ-24,000 איש בסך הכל) עברו תהליכי גיור בישראל. לטענת מומחים לנושא, ישנן כמה סיבות לדבר. חלק מהעולים, בעיקר אלה שעלו במהלך שנות ה-90 ונקלטו כישראלים לכל דבר, טוענים כי תמיד חשו יהודים ואינם רואים צורך להוכיח לאיש את יהדותם. אצל חלק אחר הקשר לדת ממילא רופף למדי, והם אינם מעוניינים לשנות את אורחות חייהם כדי לעמוד בדרישות הגיור. כתוצאה מכך חייהם בארץ אינם פשוטים – הם אינם יכולים להתחתן ברבנות, להיקבר בבתי עלמין יהודיים ונחשבים ל"רוסים". לא פלא שכשליש מהיורדים מישראל משתייכים לקבוצה זו, למרות שמבחינה כמותית מספרם הוא רק כ-5-4%.
התרגיל הרוסי
מסתבר שהצלחתה ושגשוגה של מדינת ישראל בשנים האחרונות הפכו אותה למקום מגורים אטרקטיבי, שהוא בגדר משאלת לב נכספת עבור רבים מתושבי מדינות העולם. בשנים האחרונות התמודדה ישראל עם בעיות של מהגרים בלתי-חוקיים ממדינות אפריקה והמזרח הרחוק, אולם אין ספק כי הפתרון ה'קל' ביותר להגר לישראל הוא להוכיח קשר כלשהו ליהדות, גם אם העולה עצמו אינו יהודי.
בשנים האחרונות התברר כי רבים מזכאי חוק השבות, בעיקר ממדינות חבר העמים, מגיעים לישראל אך ורק כדי לקבל אזרחות ישראלית, וזמן קצר לאחר מכן חוזרים לארץ המוצא שלהם או מהגרים למדינה אחרת – לעתים אפילו באותו יום!
צביקה קליין, כתב 'מקור ראשון', ציין כי העניין הרב בדרכון ישראלי נובע מחוסר היציבות במדינות המוצא, וממעמדו העדיף של דרכון ישראלי על דרכון רוסי במדינות מערביות רבות, בין השאר מבחינת הצורך בוויזה. למעשה, כשם שישראלים רבים מעוניינים בדרכון אירופי (פורטוגלי, פולני וכד'), כך אזרחים רוסים מתעניינים בדרכון ישראלי. לכך יש להוסיף את סל הקליטה הנאה שמקבלים עולים לישראל – לשם הדגמה, משפחה עם שלושה ילדים מתחת לגיל 17 יכולה לקבל כ-60,000 ש"ח. כדי לממש את הסל במלואו יש לחיות בישראל לפחות חצי שנה, ולכן רוב ה"עולים" אינם מממשים את זכאותם המלאה ומסתפקים במענק הניתן להם עם נחיתתם בנתב"ג – במזומן…
הגורם המרכזי לתופעה החל לפני כשלוש שנים, בעקבות שינוי בחוק הדרכונים המאפשר לקצר את תקופת ההמתנה לדרכון – מהמתנה של שנה עברו העולים לקבלת דרכון מיידית, תופעה שאין לה אח ורע במדינות אחרות.
לדברי קליין, גורמים בקהילת יוצאי רוסיה מדברים על תעשייה של ממש. חברה רוסית מדווחת כי סייעה ליותר מאלף משפחות לעבור את התהליך עד כה, והיד עוד נטויה. קליין מציין כי מחירו של התענוג אינו זול: שירות VIP בחברת Russia־Israel, למשל, עולה לא פחות מ־12 אלף אירו, וכולל את כל העבודה הבירוקרטית לצד מרכיבים נוספים כגון "תא דואר למשך שנה" – המשמש ככתובת ישראלית, ליווי אישי בשדה התעופה, סיוע בהשגת ויזה לארה"ב ועוד. ללקוחות מוצעת הכנה לקראת הריאיון בקונסוליה הישראלית וסיוע בהשגת ניירת נדרשת. "התהליך כולו ייקח בין יום עבודה אחד לשניים", נאמר באתר של חברה אחרת, "לאחר מכן תוכלו לעזוב את ישראל ולחכות למסמכים שלכם במדינות מגוריכם".
בכיר בסוכנות אמר כי הוא מעריך שכ־25 אחוזים ממי שנוחתים כאן כעולים ממדינות חבר העמים, 'עלו' בשביל הדרכון ומיד לאחר קבלתו עזבו את הארץ. לדברי גורם בקהילת העולים מרוסיה, "יש עולים שבאים לארץ, מוציאים דרכון ואחר כך יוצאים מהארץ עם דרכון זר. שעון הנוכחות שלהם בישראל ממשיך לדפוק והם צוברים פז"ם בזמן שהם בארץ המוצא. אחר כך הם מבקשים את סל הקליטה, למרות שהם היו כל התקופה בחו"ל. אני יודע לפחות על מקרה אחד של משפחה שהייתה בארץ שישה ימים בלבד, וקיבלה 36 אלף שקלים סל קליטה".
גורמים בסוכנות תומכים בעילום שם
הצעת החוק של סמוטריץ' עוררה טענות קשות. "האשימו אותי שהעולים האלה הם יהודים כשרים מספיק טובים כדי שהיטלר ירצח אותם וכדי שהם ימותו בשבילנו בצבא, אבל לא כדי להיחשב יהודים במדינת ישראל. הכל פופוליזם זול. אני משלם מחיר פוליטי כבד על התביעה שלי לשנות את החוק, למרות שכבר לפניי היו אנשים שהציעו לשנות את החוק, ביניהם הרב דרוקמן, ציפי לבני, ולהבדיל בין החיים לחיים פרופ' גביזון ז"ל. לבני אפילו הקימה ועדה שקידמה את הנושא, אך מסיבות שונות הדבר לא יצא לפועל. דווקא מצביעי ימין פוטנציאליים מבריה"מ צריכים להיות אלה שדוחפים לזה – הרי הם נדרשו למסירות נפש כדי לשמור על היהדות שלהם. האם הם רוצים שעכשיו יתברר שהכל היה לשווא, ושמה שהקומוניסטים לא הצליחו לעשות כדי לחסל את יהדות בריה"מ, נעשה אנחנו היהודים בארץ?".
אנשי שמאל טוענים חזור וטעון כבר שנים ארוכות כי מהלך הריבונות יהפוך מיליוני פלסטינים לאזרחי ישראל ויערער את היותנו מדינה יהודית. מדוע אם כך הם נלחמים בהצעתך שבאה לחזק את אחוז היהודים במדינה?
"אנשי השמאל הציוני היו אמורים לכאורה לתמוך בהצעה הזו, היות והם דוחפים כבר שנים ארוכות לשמירה על רוב יהודי בארץ ישראל, ומתנגדים לתוכנית הסיפוח בדיוק מאותה סיבה. אלא שמבחינתם, העולים האלה הם יהודים. על כך הם תקפו אותי במליאת הכנסת – 'מי אתה שתקבע שהם לא יהודים?' אז נכון, הם בהחלט רוצים רוב יהודי ואת הערבים הם ודאי לא מחשיבים ככאלה, אך אין להם בעיה עם אנשים שאינם יהודים על פי ההלכה. הם בכלל לא מבינים את המושג הזה, מבחינתם יהודי זו זהות כבקשתך, הרגשה שבלב".
ההצעה עלתה על שולחן הכנסת בשבוע שעבר, אולם ברגע האחרון התבקש סמוטריץ' למשוך את ההצעה על ידי הקואליציה על מנת לאפשר דיון עומק בנושא, תוך חשיבה על כל הפרטים והמקרים השונים שעלולים להתעורר בעקבותיה. "הסכמתי לכך כי זו סוגייה מספיק חשובה כדי שנדון בה ברצינות, בעלת אחריות קריטית לעתידו של העם היהודי. בשנת 1970 איש לא חשב על הגירה כלכלית, כי כל מי שעלה עשה זאת ממניעים ציוניים. בראשית שנות ה-90, עם העלייה הגדולה מרוסיה, עוד היה הגיון מסוים בסעיף כי גם אז העלייה היתה ממניעים ציוניים-יהודיים, אנשים שהניצוץ התעורר אצלם אחרי הרבה שנים, וגם אם הם לא היו יהודים על פי ההלכה, הם רצו להיות יהודיים וחלקם ביקשו לעבור גיור בארץ. אך כעת אין בו שום צורך".
למה רק סעיף הנכד? יש טוב בכך שגויה, בת לאב יהודי, תתאקלם בארץ ותתחתן עם יהודי?
"יש כאלה שמתנגדים גם לסעיף הילד, אבל כאן כבר מדובר במערכת של איזונים. אי אפשר לנתק הורים מילדיהם, וגם המספרים הרבה יותר קטנים – אם בדור הראשון יש ילד אחד, בדור הבא כבר יש נכדים פי שלושה".
היית חבר כנסת בקואליציה מזה חמש שנים, ובחלק מהזמן כיהנת כשר התחבורה. למה אתה מעלה את ההצעה דווקא עכשיו, כשאתה באופוזיציה?
"כל עוד ליברמן היה בממשלה היה ברור שהשינוי לא יעבור, כי הוא משתמש בסעיף כדי לייבא לעצמו מנדטים. גם לפיד התנגד, ודווקא עכשיו יש קואליציה די מסורתית. החרדים מאוד תומכים בחוק וגנץ הוא אדם עם אופי יהודי חם – עד כמה שאני יודע הוא אפילו מתפלל בשבת ומניח תפילין. דווקא ההרכב הקואליציוני הנוכחי יכול להעביר את ההצעה".
לצד ההתקפות שספג, הוא טוען כי בימים האחרונים קיבל מסרי חיזוק רבים, חלקם בעילום שם, מצד גורמים בסוכנות היהודית – לכאורה הגוף שאמור להתנגד לתיקון בצורה החריפה ביותר. "ההוכחה הטובה ביותר לצורך בחוק היא הדממה שבה עבר האירוע אצל גורמי הסוכנות, לשכת הקשר 'נתיב' וגופים אחרים העוסקים בעלייה. דווקא הם שותקים כי הם יודעים שישנה תעשייה של קבלת אזרחות ישראלית, וזו פרצה שחייבים לסגור אותה. מבחינה היסטורית הם טוענים שאסור לגעת בחוק השבות, אבל עצם העובדה שלא יצאה שום הנחייה למאבק בה מטעם גופים יהודיים בחוץ לארץ מעידה עד כמה החוק הזה קריטי, ועד כמה כולם יודעים שזה נכון".
מניעת שוד קופת המדינה, מניעת התבוללות, מניעת דרכונים ישראלים מיותרים בעולם וגם תיקון היסטורי לגבי מה שהמדינה מצהירה על עצמה – מה המניע שלך?
"המניע הכלכלי הוא שולי, בעוד שהעיקר הוא שמירה על עתידו הקיומי של העם היהודי ומניעת התבוללות. מאות אלפים שהם ישראלים לכל דבר החיים בינינו יגרמו להתבוללות רחבה. זה ייקח עוד קצת זמן עד שהשינוי יקרה, אבל הדורות הבאים יודו לנו".
רק כסף
בוויכוח המתמשך וברצף הדעות שבין הפרגמטיים, הטוענים שצריך לעבוד עם מה שיש, ובין האידאליסטיים הנלחמים לממש כעת יעדים המצויים מעבר לקו האופק – איפה אתה ממקם את עצמך?
"ההבחנה היא לא בין אידיאליזם לפרגמטיזם. חייבים לחיות חזון גדול וגם לממש אותו, לנסוק כמו בלון מרחף מלא אידאלים גבוהים אבל לוודא שאנחנו לא נשארים על הגבעה לבד עם דגל. אני חי בדואליות של חבר כנסת שצריך את שניהם – להרים דגלים ואז לגזור מהם תוכניות פעולה, לקדם את המדיניות האידיאלית שהוא חולם עליה עקב בצד אגודל. למדנו בשולחן ערוך על ברכת 'ומפליא לעשות' שהקב"ה מחבר רוחני וגשמי, ואנחנו צריכים ללכת בדרכיו וללמוד איך מכניסים את התכנים האלוקיים לתוך עולם המעשה.
"השליחות הגדולה שלי היא להחזיר את המחויבות הציבורית להלכה, לתורה, ליראת שמיים, לחזק את הציבור של הציונות הדתית שמרגיש קצת מבולבל לצערנו בשנים האחרונות, שגאוות היחידה שלו מיטשטשת והוא מתפרק במקום להדגיש את המכנה המשותף. המטרה שלי היא לבנות מחדש את המחנה הזה, להפוך אותו לציבור מוביל לא רק כפרטים אלא גם כמתווה מדיניות לאומית. ואת זה נוכל להגשים אם לצד העיסוק הבלתי פוסק בסוגיות קונקרטיות שעל הפרק נבנה גם את המכשירים הפוליטיים שיממשו את האידיאלים הגדולים".
מה הפתרון שאתה מציע לבעיות שיצר עד עכשיו חוק השבות? לא פעם הממסד הרבני מואשם באחריות לכך שעולים מעטים כל כך בחרו לעבור תהליך גיור בישראל.
"צריך להבין ש-90% מהבעיה איננה ההחמרה ההלכתית, אלא העובדה שאנשים לא רוצים להיות יהודים. איזו סיבה יש להם להתגייר? הם מקבלים את כל הזכויות, ועוד יש כאלה שבאים ואומרים להם שעצם הדרישה מהם להתגייר הופכת אותם לאזרחים סוג ב'. במצב כזה, למה שמישהו ירצה להתגייר?".
סמוטריץ' סבור שכמו במקרים אחרים, גם סוגיית הגיור היא קודם כל עניין של כסף. "מערך הגיור נמצא בגרעון כלכלי עמוק – אין לו שקל לפעילות, לא להסברה, לא לחינוך, אין מקוואות המיועדים לגיור. גר יכול לחכות לפעמים חודש וחודשיים כדי להתגייר. דבר הזוי! למה אי אפשר לבנות כמה מקוואות ייעודיים שיתנו להם חוויה טובה? רק כסף יפתור את זה – 300-400 מיליון שקל שיושקעו במערך הגיור, בהסברה, להגיע לאנשים ולהביא אותם לרצות להתגייר, ללוות אותם, לגייס משפחות תומכות, לתת את הכלים המתאימים בפריסה הארצית – כל אלה יכולים לפתור את רוב הבעיות של מערך הגיור. צריך להפוך את הגיור למאמץ לאומי, שיפעל עם הרבה יותר כלים, ואם צריך אז גם לתמרץ באמצעות הטבות כלכליות, כמובן ככל שניתן על פי ההלכה כדי שלא לפגוע בכשרות הגיור. עם תקציב מתאים נוכל להגיע להרבה מאוד מהעולים ולצמצם מאוד את מספר 'חסרי הדת' שחיים בינינו".
גם על הטענות נגד ההחמרה ההלכתית בבתי הדין יש לו מה לומר: "גם גדולי המחמירים לא בודקים מה קורה עם המתגייר בסופו של דבר, כי נקודת המוצא היא שגיור הוא קבלת עול מצוות. בניגוד לאמירה הפופוליסטית שאפשר להסתפק ב'עמך – עמי', יש גם חלק של 'אלוקייך – אלוקיי'. ישנם קולות, בעיקר בעולם החרדי, שאומרים שעדיף לא לגייר אותם בכלל. אני לא מסכים עם הגישה הזאת. יש לנו אחריות כלפי עם ישראל. הם כבר פה, הם מתערים והדבר הוא פתח להתבוללות. האם נוכל לטמון את הראש בחול? לצערנו המספרים רק הולכים וגדלים, ולכן חייבים לגייר אותם לאור העובדה שהם כבר חלק מההוויה הישראלית. מעבר לכך, יש לנו אחריות גם כלפיהם – מרביתם הם 'זרע ישראל', וראוי לסייע להם לחזור לשורשיהם העתיקים. עם זאת, בלי להכניס את ראשי בין הרים גדולים, ברור שבסוגייה מורכבת כל כך חייבת להיות פסיקה אחת, והיא של הרבנות הראשית. אי אפשר שכל אחד יגייר לעצמו, אחרת לא עשינו כלום".
