אנחנו, כל בני האדם, הננו אנשים מאמינים. אנחנו מאמינים שהשמש תזרח גם מחר, שעזרה לחבר היא מעשה טוב, ושההורים שלנו הם באמת הורינו. כולנו, אפילו מי שרואה את עצמו ככופר גמור, מלאים באמונה. האמונה, מלשון "אמון", היא תחושת ודאות שדבר מסוים הוא אמת. החיים מלאים אי־ודאות, ובכל זאת אנו מצליחים להתגבר עליה באמצעות האמונות שלנו. איננו יודעים אם מחר, כאשר נניח את רגלינו מחוץ למיטה, באמת תהיה שם קרקע, אך אנחנו מאמינים שכן, ובדרך כלל זה מספיק.
לוח "שויתי" עם שמות ה' הניצב לפני המתפללים בבית הכנסת כדי שיוכלו לכוון. לפחות מי שיודע…
אולם שלא כמו אמונות אחרות, האמונה בא-לוהים משפיעה על כל תפיסת החיים. אמונה במובן היהודי היא הפנמה מלאה של העובדה שיש בורא לעולם, שמשגיח על הבריאה ושהביא אותנו לעולם הזה בשביל מטרה מסוימת. זו איננה ידיעה שכלית בלבד, אלא ביטחון פנימי שכך הדבר. ועם זאת, אף אחד לא נולד עם אמונה שלמה; כל חיינו הם גילוי ופיתוח של גרעין האמונה שבקרבנו.
למרות שלכאורה אפשר לקיים מצוות גם בלי להאמין, היו מחכמינו שהגדירו את האמונה כמצווה הראשית והחשובה ביותר, שמופיעה בדיבר הראשון מעשרת הדיברות: "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ" (שמות כ). בניגוד למצוות אחרות שיש להן פן מעשי יותר, כאן הציווי הוא על הכרת וידיעת הבורא.
שמות האל
בתנ"ך ובספרות היהודית מתייחסים לאלוהים בכינויים שונים: אֱ־לֹהִים, הקדוש ברוך הוא, אֲ־דֹנָי צְבָאוֹת, שַׁ־דַּי, ריבונו של עולם, רחום וחנון, אבינו מלכנו, מלך העולם, אֵ־ל, וכמובן, השם המפורש בן ארבע אותיות שאסור להגות – יהו"ה (המכונה גם שם הוי"ה). אם אלוהים הוא אחד, מדוע יש לו שמות רבים כל כך?
שבעים ושנים שמות האל על פי תורת הסוד. זכר לשמות אלה נמצא כבר במשנה, במסכת סוכה – כחלק מטקסט הלכתי לחלוטין. ואיזה שם נמצא בדיוק באמצע?…
שמות מבטאים גילויים שונים במציאות. ניקח לדוגמה קצין בכיר בצבא: כשהוא בלשכה, קוראים לו המפקד, אך הרמטכ"ל מן הסתם קורא לו בשמו הפרטי. אשתו מכנה אותו בכינוי אוהב, פוצ'יק. ילדיו קוראים לו אבא. הוריו, אחיו וחבריו קוראים לו בשם החיבה שדבק בו בילדותו.
בתקשורת מתייחסים אליו בתור האלוף…, ובספר הטלפונים של השכן, שלפני שמונה שנים רצה לרכוש ממנו מכונית, הוא שמור בתור "שכן טויוטה". אף אחד מהשמות אינו "נכון" יותר מהאחרים. כל אחד מייצג בחינה אחת, צד מסוים באישיותו של אותו אדם. בבית הוא לא נותן פקודות או מסכם דיונים (בתקווה), ואילו בישיבת מטכ"ל הוא לא מספר סיפור לפני השינה ולא שואל אם נתנו שיעורי בית. כל שם מבטא רק צד אחד שלו, ואפילו אם נצרף את כל השמות, הכינויים וצדדי האישיות שלו, עדיין יישארו אזורים אפורים שאינם ידועים לנו.
בדומה לכך, גם אינסופיותו של אלוהים מופיעה באינספור גוונים, המיוצגים באמצעות שמות שונים. המדרש מספר כי כאשר אלוהים נגלה למשה בסנה הבוער, משה שאל אותו לשמו. התשובה שקיבל הייתה רבת־פנים:
שמי אתה מבקש לידע [=לדעת]? לפי מעשיי אני נקרא…
כשאני דן את הבריות, אני נקרא אלוהים;
וכשאני עושה מלחמה ברשעים, אני נקרא צ־באות;
וכשאני תולה על חטאיו של אדם, אני נקרא א־ל ש־די;
וכשאני מרחם על עולמי, אני נקרא ה'. (שמות רבה ג, ה)
שמותיו הרבים של אלוהים מבטאים את דרכי הנהגת המציאות. לעיתים, לפי הצורך, הוא חושף צדדים רחומים, ולעיתים מתנהג איתנו בקשיחות. אך עצמותו ומהותו לעולם נסתרות ונשגבות מפנינו.
מתוך הספר "רק מתעניין: יהדות בקצב שלך"
